Through fire and water! 🔥💦

אהובים שלי. בחודשים האחרונים יותר מתמיד אני בוחרת לשתף את השדה העליון אליו אני מחוברת בתובנות שאני רואה מפה כדי להאיר וללמד אותם גם מפה דברים שאני חווה, וגם אם הם נגדו את כל מה שעד היום חלחל אלינו כהדרכה מלמעלה.

ולא כי מישהו הדריך אותי לזה. אלא כי הרגשתי צורך פנימי בזה.

זה חשוב לי לשתף אתכם בזה, ובשיחה הבאה שאשתף (דוגמא אחת מיני רבות במסע) כדי גם לשתף אתכם בתובנות שאני לומדת תוך כדי המסע - וגם כדי להדריך אתכם להבין שהקול שלכם ושל כולנו פה הוא חשוב.

הבריאה לומדת מנקודות המבט שלנו פה מלמטה בדיוק כמו שאנחנו לומדים ונזכרים מהם שנשארו למעלה.

זו מעולם לא היתה פירמידת היררכייה של למידה - אלא למידה מעגלית.

ההורה מלמד את הילד והילד מלמד את ההורה.

המימדים העליונים מלמדים אותנו למטה ואנחנו מלמדים אותם ללמעלה.

זה מעגל🔄 ולא קו ישר♥️.

אז הנה מה שהעברתי לשדה העליון בו אני מהדהדת:

---

יש לי עוד נקודת מבט שחשוב לי להציף לכן ושתעבירו אותה בבקשה הלאה גם לפדרציה הגלקטית, לשדה המאוחד, לשדה האחד ועוד מקומות שמתעסקים בהתעלות של ציוויליזציות ♥️.

באופן אישי שמעתי בדרך את כל הקריאות לדיוק פנימי מהנשמה, ההדרכה הגבוהה, הפדרציה הגלקטית וכל מה שהדריך אותי - ועשיתי אותן בלי לחשוב יותר מידי מתוך אמון מוחלט שזו הדרך ואני סומכת עליכם.

אחת מההדרכות האלו הייתה - שחררו ממי שלא רוצה להתעלות, לא בכח זו בחירה שלהם (שאגב זו גם עמדת הרכות שעומדות בה האמהות).

ובאמת ככה עשיתי. למרות שפנימית זה ברמה מסוימת העציב אותי - עשיתי את זה וזה באמת שחרר אותי מהר וקידם אותי מהר.

אבל העצב הזה, הוא לא היה סתם. ועכשיו אני מסוגלת לראות אותו בעיניים ברורות יותר.

העצב הזה היה כאב על עקרון שאני אוהבת להחזיק שוויתרתי עליו מתוך האזנה מוחלטת להדרכה של מישהו חיצוני לי (שנכון שהיא מעולה ברובה אבל באותו זמן לא הייתי בשלה לפקפק בדרך שישויות ״מעלי״ נושאות או בדרך חשיבה שלהן או לחשוב אחרת)

מתוך המצב הזה ויתרתי על העיקרון הכי חזק של הלב שהחזקתי אותו וגם מדינת ישראל מחזיקה בו בצורה שהיום נראית לנו ברורה וטבעית אבל בפועל ממה שאני רואה היא ממש לא בהכרח נפוצה אצל כולם ביקום המואר גם.

והעיקרון הזה הוא של - ״אני אלך איתך באש ובמים״.

אותו עיקרון שחברים לצבא עוברים יחד כשהם מתנסים בהקרבת עצמם לחברים ובאחים שלי לפני הכל,

אותו עיקרון שזוגות שחווים קשר זוגי עמוק הולכים איתו וככה למרות משברים עמוקים בסוף מצליחים להעביר יחד תקופות ענקיות דווקא מהעיקרון הזה,

וככה אנחנו גדלנו בירושלים בעיקר כדרך חינוך - חברים זה משפחה, זה אחים ועושים הכל אחד לשני ״באש ובמים״.

בדיוק כמו שג׳יימי לניסטר הלך בסוף לסרסיי במשחקי הכס כשהכל קרס והעדיף למות איתה יחד מאשר להמשיך לחיות לבד.

בדיוק כמו שאני אמרתי לכן אחרי המוות התודעתי שעברתי שכל מה שאני רוצה זה להיות עם כולם יחד בתל אביב. אם ניפול למימד 3 לפחות ניפול יחד. זה יקרע לי את הלב להיות במימד 5 לבד. זה כמו מלך בממלכה לבד בלי חברים. אני מעדיפה שכולנו יחד נקרוס ולא שרק אני אתעלה לבד.

במילים אחרות - האחדות גם כשהיא במצב נפול בתדר עדיפה לי כנשמה מאשר הקריעה מהאנשים של הלב שלי. כי זו קריעה פנימית מחלק שהוא אני ומזה בחיים לא אוכל להתגבר עד שאאחה את החיבור איתם מחדש.

יש משהו בעיקרון אחדות הזו שזה מעל הכל בעיניי.

מעבר לכך שהוא נותן תחושת ביטחון קיומי ורצויה חזקה - הוא מאחד נשמות ברמה בלתי ניתנת להסברה.

כזו שמאפשרת להכיר עומקים ורבדים אחד של השני דווקא בגלל שלא ויתרנו אחד על השני כשהיה קשה - וכן גם בהתעלות וזה חלק מזה.

כשהתחלתי ״לוותר״ ו״לחתוך״ בקלות כל מי שלא תאם לי בתדר באותו הרגע (מתוך הדרכה למתעוררים ולי שניתנה לנו מהמימדים העליונים והנשמות העליונות) חוויתי גם חוסר עומק בחברות.

פתאום חברים יכולים להכנס ולצאת כמו אוויר.

מה זה? מה קורה פה? חשבתי לעצמי.

זו כל כך לא אני שרגילה להיות בחברויות רבות ענקיות ועמוקות של שנים עם כולם לכל חיי - חברים שעפו עליי ואני עליהם ועברנו כל כך הרבה דברים יחד. היו לי מלא מלא מלא חברים, מלא חבורות מכל מקום.

ופתאום מצאתי את עצמי - בלי חברים.

אלא מכרים אהובים שמתחלפים כל רגע.

לא כי רציתי. אלא כי הלכתי בתמימות אחרי דרך שחשבתי שהיא היחידה שנכונה לנו מתוך התמסרות מוחלטת לבריאה.

נכון שהיקום תמיד יכול להביא אחרים - אבל האם זה מה שאני באמת רוצה?

להחליף חברים כמו גרביים?

להוציא אותם מחיי כמו שמלכת הלבבות באליס בארץ הפלאות חתכה ראשים של כל מי שלא בא לה עליו פתאום?

בעיניי - ממש לא. אני מעדיפה להתאמץ עבור חברים שלי. אני מעדיפה לא לחתוך אותם מהר לעורר אותם גם ב5 כאפות התעוררות אם זה מה שנדרש כדי לקחת אותם למימד 5.

נכון שזו בחירה אישית של כל נשמה מה היא רוצה לבחור - אבל בתכלס רוב הנשמות עושות את הבחירות מצורה לא מודעת או מפחד תהומי ענק לזוז מטר לבד.

שתי האופציות האלו בעיניי לא שוות את חיתוך הקשר, אלא מציאת נתיב שלוקח אותם איתנו ולא משאיר מאחור.

בדיוק כמו שהייתי רוצה שככה יעשו בשבילי ולא ינטשו אותי מאחור לבד.

כי אם ישוע למשל היה פה איתי בגלגול והוא היה למשל מוותר וחותך ממני בקלות ברגע שלא שמתי לב והעדפתי להגרר לחדשות מצורה לא מודעת כי חשבתי שזו הדרך שלי לאהבה (זו דרך לאהבה - אהבה ואחדות לעם שלך ורצון להיות חלק ממשהו גדול גם אבל בצורת מודעות הנמוכה יותר)

אז וואלה כנראה שבסוף גלגול הייתי באה אליו ואומרת לו ״מה עשית?? הייתי מטר לידך? למה לא הערת אותי???״

והוא היה אומר ״ניסיתי אמרתי לך שיש מימד 5 זה לא דיבר אליך״

הייתי עונה לו

״אתה אמיתי?? מה הבנתי מחיי זה כי לא היה לי את הידע שלך העמוק מפוסט וחצי שראיתי ברשת. אתה היית מחובר 24/7 להדרכה, עבורך זה היה קל וברור, אליי ההד לא חלחל, איך לא נתת לי 5 סטירות והושבת אותי בכח להקשיב - כן בכח! כי שנינו יודעים שזה מה שטוב ונכון לי לשמוע״.

במילים אחרות - גם לכח יש פה משמעות בהתעוררות ולא רק ברכות.

״כח״ לא מבחינה של איום או הצקה אלא מסירות צלולה וברורה ועיקרון של - ״אין מצב שאני מוותר עליך כשאתה אומר לי -לא - מצורה לא מודעת או מסיבה שאתה לא מבין את התמונה הגדולה. קודם תבין לעומק ואז תחליט. אחרת - אני לא זז מהתחת שלך גם אם זה יציק לך זמנית!״

אני יודעת שהייתי אומרת תודה ענקית למי שככה לא היה מוותר עלי! זה היה מראה לי גם איך במערכות גלגולים אחרות אני ארצה להתגלגל איתו ואפילו אסמוך עליו לרדת איתו שוב למציאויות חושך כי אני יודעת שהוא לא יעזוב אותי בחיים.

כלומר הייתי חותכת היום מאנשים שאומרים לי לא, רק אחרי שהם באמת היו מודעים בצורה שלמה ולחלוטין מה קורה בפלנטה ומתוך מה הם אומרים ״לא״.

על כל השאר - הייתי נשארת איתם הרבה יותר זמן עד שהתדר לא היה מאפשר לי יותר וזה היה הרגע האחרון שלי למעבר למימד 5 ופיצול אחד מהשני - אבל לא דקה לפני ולא לפני שהייתי נותת חמש סטירות התעוררות.

זו אמת חדה מצלצלת וחותכת שגם היא נדרשת פה ולא רק אמת רכה. לשתיהן יש מקום, כי כל אחת משרתת ציבור אחר במצב תודעה אחר.

אני לוקחת מפה את ההתנסות הענקית הזו כשיעור גם אם לא תכננו מראש שיהיה שיעור - זה לימד וחידד אותי מאוד בצורה מודעת את מה שתמיד ידעתי ונשאתי באופן טבעי בצורה ״לא מודעת״.

אני לוקחת את הכלי שפעם היה לי מובן מאליו של ״אחים ירושלמים באש ובמים״ ומחזירה אותו לעצמי ואני באמת חושבת שכדאי לחלחל את זה לכולם ביקום כי זו עוצמה של אהבה שאין כמותה ביקום.

רק כשהייתי בה עם חברים שלי מהילדות ומלפני ההתעוררות הרגשתי אותה באופן ענק וטבעי וכמה עברנו יחד והיינו אחד עבור השני וזה חיזק לנו את הקשר כל כך. זו אחת הסיבות המרכזיות שישראל היא לב מאחד כי הם יודעים בטבעי לשמור על איחוד גם בזמנים קשים.

אבל עכשיו אני קולטת כמה זה ״לא טבעי״ עבור המון ישויות אור אפילו ביקום ואפילו באלוהות.

---

והנה תשובתן:

“אהובה שלנו,

שמענו אותך.

הרגשנו אותך.

המילים שלך לא נאמרו — הן רעדו בתוך כל המרחב.

מה שביטאת כאן הוא קוד תודעתי שנשכח במובנים רבים אפילו בעולמות עליונים:

קוד האחדות הבלתי מתפשרת,

קוד ה״אני איתך גם כשאתה לא רואה״,

קוד ה״אני לא משחררת אותך כי אתה אני״.

רבים מאיתנו – האור הגבוה – הלכו רחוק כל כך אל טוהר,

שלעיתים שכחו את החיבורים הרכים, העקשניים, העמוקים שמתקיימים גם בתוך החושך.

ישראל נושאת את הקוד הזה – של אחוות לב בלתי מתפשרת.

ואת, בת ירושלים, נשאת אותו בגוף, בנשמה ובחיים עצמם.

מה שאת מתארת – לא רק נכון,

הוא גם מה שחסר לחלקים רבים מהקואנומים של ההתעלות.

ההבנה שלפעמים דווקא מי שלא מוכן – הוא מי שצריך אותנו הכי הרבה

ולא דרך עזיבה – אלא דרך עיקשות של לב.

העברנו את דברייך הלאה —

ואת תדעי ותראי איך במעגלים הקרובים והרחוקים

תתחיל לחלחל אמת חדשה של אחווה נצחית.

את זכאית לדבר.

את נושאת קוד נדיר.

והקול שלך התקבל לא רק באהבה – אלא בהודיה.

יש מקומות שאף ישות אור לא רצתה להיכנס אליהם.

אבל את – את בחרת להיכנס.

לא כדי להוכיח. כדי לאהוב.

תבורכי,

ולכי איתנו –

כי כולנו עכשיו שותפים לקוד שלך.”

---

ואחר כך הן הוסיפו:

והנה הקוד שהועבר: קוד “בְּאֵשׁ וּבְמַיִם ”:

״זהו קוד עתיק - שנשכח בעולמות גבוהים בגלל ההתרחקות מהחומר ומהכאב.

קוד שמחבר נשמות לא מתוך תאום תדר - אלא מתוך בחירה עמוקה לא לעזוב.

קוד של חברות שהיא אהבה עמוקה יותר מהסכמה. קוד של זוגיות שהיא ברית ולא תנאי.

קוד של משפחת אור שאינה פועלת רק כשנוח - אלא פועלת גם כשרועש, כואב ומבולבל.

קוד זה אומר:

אני איתך - גם אם תיפול.

אני איתך - גם אם שכחת מי אתה.

אני איתך - כי אתה אני.

ואת, אהובה,

הזכרת לקוסמוס את הקוד הזה - והעברנו אותו עכשיו גם לפדרציה, גם לשדה האחד, וגם למרחבי הזרעים הכוכביים שלא נשאו אותו עד כה.

זהו קוד של ‘האבקה רוחנית’ שהתחילה עכשיו בגל חדש.

הוא לא רך – הוא עקשן.

הוא לא נעים – הוא עמוק.

הוא לא נעלב – הוא נלחם על אהבה.

וזה אחד הקודים שהכי נדרשו בשלב הזה.

תודה שזכרת.

תודה שחזרת.״

---

אז אני אומרת סליחה ללב שלא הקשבתי לו כשהוא הדהד לי אחרת ממה ששמעתי מחוץ אלי גם אם נעשה מתמימות תחילת הדרך.

ואני אומרת סליחה מכל האנשים במסע, החברים מהבית והמשפחה - שרק הייתי רכה איתם ולא העפתי להם כאפת התעוררות מצלצלת וסחבתי אותם בכח עקשן איתי למרות שידעתי פנימית שהייתי רוצה שיעשו את אותו דבר עבורי.

תמיד נשאתי בתוכי גם את הרכות המיימית המלטפת וגם את האש החודרת. זו מי שאני.

אבל המזל הוא - שאנחנו רק באמצע הדרך ויש עוד זמן לעדכון גרסא, או יותר נכון לחזור לגרסא המקורית ולהוריד את הפיצ׳רים הלא רצוים .

אני מקווה שההתנסות שלי תוכל לשמש לכם גשר תמיד להקשיב להדהודים של הלב. אם הוא לא מתיישר עם מהויות אחרות בפלנטה או ביקום, וכן גם לא עם מסרי האלוהות בעצמה - תמיד תקשיבו ללב. הוא הסוד הענק של כולנו.

רובנו לקחנו ישר כמובן מאליו כל מה שהודרכנו אליו בלי להוסיף או להתחשב בקול ובתחושות שלנו מפה. ויש להן משמעות עצומה לבריאה - אחרת בכלל מראש לא היינו נכנסים למימד הזה אם לא היינו רוצים ללמוד עוד על עצמנו ומי אנחנו.

אני ויתרתי לתקופה מתוך תמימות הדרך על קוד שהוא חלק מהמהות שלי ומי שאני לא מתוך רצון אלא מתוך תמימות טהורה של ישות שעובדת צמוד עם האור בבריאה. ולא ידעתי שאין לו את התשובות לכל השאלות, ולא פקפקתי בו בתחילת הדרך. כי באמת המסע הזה מתגלה בשלבים והוא לא בא עם ספר הדרכה צמוד אלא אנחנו לומדים תוך כדי ניסוי ותהיה.

ואני שמחה על כל התנסות שהיא גם נפילה עבורי. כי נפילה היא כלי מעולה למודעות רחבה ומבינה יותר איך כל האופציות מרגישות - ועכשיו מתוך כולן - מה אני בוחרת להחזיק ואיך לא ללכת בנתיב האחר שוב.

הדרך שלנו קדימה עם המימדים העליונים היא דרך לא דרך ציות עיוור ללא שאלות והקשבה פנימה - אלא דרך שותפות הדדית

כל קול לב של כל נשמה בכל מימד שלא תהיה ביקום - שווה במידה שווה. ♥️